<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תשס"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
נשאל עוד אם מותר לסמוך על החייט גוי למסור לו בגדי צמר ולומר לו שיתפרנו בקנבוס, ויש מתירין מפני שהקנבוס יותר בזול מן הפשתן ואין חוששין שמא יזיק החייט בנכסיו כדי שיעביר את ישראל. והשיב מי שהתיר זה לא התיר נכונה, והאמת כי בכל דבר שיצטרך הגוי להפסיד משלו כדי להעביר את ישראל אין חוששין, וגם כאן אלו היה הקנבוס נוח לתפור יותר מן הפשתן ותפרו הגוי ואמר כי בקנבוס תפרו נאמן ומותר, והראיה מההיא ארבא דמוריסא דאיתא בע"ז פרק אין מעמידין, אבל כאן אינו כן שאפ"ה שדמי הקנבוס קלים מדמי הפשתן מ"מ יותר ויותר נקל לתפור בפשתן מן הקנבוס ויוצא שכר הקנבוס בהפסידו. ויותר ממה שהרויח החייט בדמי הקנבוס מפסיד בעמל תפירתו, כי יתפור בפשתן בשעה מה שלא יתפור בשעה וחצי. וע"כ הטעם שסמכו עליו איננו במקומות אלו שהפשתן מצוי כקנבוס ושדמי הקנבוס קרוב כדמי הפשתן. גם אפשר שאין אומר כן לסמוך על הגוי בכך לכתחלה, ולא אמר אלא בדיעבד כמעשה שהיה בההוא ארבא דמוריסא וזה קרוב בעיני. ותדע בעיר טבחין ישראלים ורב מקולים מוכרים בשר שחוטה ויש שמוכרים שם גם בשר נבלה, בשר הנמצא שם ביד גוי מותר כדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין צ"ה ע"א], ואפ,ה נראה שאין משלחין שם לכתחלה בשר ביד גוי בלא חותם. וצא וראה בכל המקומות אף על פי שיש להם שכונת ישראל, והשכונה בעיר אחת בפני עצמה שהיא מיוחדת לישראל ואין דרך הגוים מפסקת, ואפ"ה לא ראינו מי שסמך לכתחלה לשלוח בשר ביד גוי בלא סימן. ואף על פי שבדיעבד יש להתיר מפני שאמרו בנמצא הלך אחר הרוב. ואמר בפרק גיד הנשה [שם] בנמצא ביד גוי.
